המשחק בחול זו טכניקת טיפול העוקפת את השדה של המילים והרציונל,
ומגיעה באופן הרמוני ולא מאיים
לרבדים עמוקים של הנפש.
רבים מייחסים את הטיפול בשולחן חול ככלי המיועד לילדים צעירים בלבד,
אך למעשה הטיפול מיועד לכל טווח הגילאים.
בטיפול, המטופל יוצר בארגז החול תמונה באמצעות החול, מים
ומספר רב של דמויות מניאטוריות
(השייכים לעולם הדימיון ולעולם המציאות).
ההנחה היא כי התקשורת הוורבלית מוגבלת ביותר (כמובן שעבור ילדים,
אך גם עבור נוער ומבוגרים),
ובאמצעות הבנייה וההבנייה בשולחן החול
מתעוררים לידי ביטוי חלקים פנימיים ו/או קונפליקטים פנימיים,
העוברים עיבוד וריפוי בשולחן החול
ונגישים יותר עבור המטופל.
מקורות השיטה נעוצים במשחק הסימבולי של הילדים,
המתרחשים בכל התרבויות ובכל הזמנים,
ובמשחק הזה, ילדים בכל העולם ובכל הזמנים מצאו באופן טבעי
בחול, במים ובדמויות משחק,
כלים להבניית עולם דימיונם.
יונג היה הראשון שנעזר במשחק בחול לריפוי נפשי,
ובכתביו הוא מתאר כי בתקופה משברית בחייו,
כשניתוח חלומותיו לא הועיל לו,
ובהעדר כל פיתרון מודע,
הוא פנה אל המשחק.
הוא החל לשחק בצד האגם שליד ביתו,
בנה ארמונות, בתים, השתמש באבנים ובאובייקטים.
דורה קאלף, ממשיכתו של יונג,
פיתחה את השיטה ואף נתנה לה את השם שלה
Sandplay Therapy
כאמור, הטיפול בשולחן חול חופשי ממגבלות השפה,
אינו דורש ידע מוקדם או כישורי יצירה או אומנות כלשהם,
ומספק גישה לשכבות עמוקות ומוקדמות של הנפש.
(ערוך מתוך אתר העמותה הישראלית למטפלים במשחק בחול- רינה פורת)
