חוויות או לא להיות- על חוויות ילדות משמעותיות באמת
חוויות או לא להיות- על חוויות ילדות משמעותיות באמת/ מיה בן שושן
לפנינו תקופה של חגים ושל חופש, ימים של בית וטיולים.
אלו ימים נהדרים לייצר חוויות משפחתיות, ורגעים של ביחד.
ביומיום העמוס זה לא תמיד קורה, השגרה הלחוצה מייצרת לעיתים רגעים של מתח,
כעס וחוסר פניות, ולצד כל אלה, התעקשות על רגעים משפחתיים נעימים היא הכרחית...
אז מהן חוויות ילדות משמעותיות?
הורים רבים עסוקים בשאלה מה ילדיהם יזכרו מהילדות שלהם? מה יזכרו מהבית?
האם את המשחקים שקנינו להם? את הטיולים המשפחתיים,
שאולי גם סירבו לצאת אליהם? את המריבות עם האחים או את הצחוק וההשתוללות?
אז איך מייצרים חוויות חיוביות, חוויות שילכו איתם בבגרות, וייעצבו את נפשם לאורך חייהם?
חוויות בלתי נשכחות...
אני זוכרת שבתחילת דרכי המקצועית פגשתי אישה בתחילת שנות הארבעים לחייה,
וכך היא תיארה את משפחתה ואת החוויות שזוכרת כילדה:
"כשהייתי קטנה, אבא שלי היה עובד שעות רבות במשך היום.
לאורך השבוע היה חוזר מאוחר, עייף, מוטרד ועצבני.
הוא עבד בתריסים וחלונות, והיה לו עסק עצמאי.
אבל ביום שבת הוא היה כל כולו שלנו, והזיכרונות שלי מהילדות זה בעיקר ממנו,
זיכרונות של רגעי צחוק והשתוללות בסלון, כשאנחנו, שלושה זעטוטים, קופצים עליו, על הספות...
אמא הייתה מנסה תמיד להרגיע את כולנו (גם את אבא),
אבל אבא נכנס למשחק (לפעמים אפילו יותר מאיתנו)"
היא לא התעכבה על זיכרונות מאביה העצבני, הטרוד והעייף,
ואני מאמינה שהיו לא מעט כאלה, אלא מה שנצרב היטב בזיכרונה היו אלו רגעי הצחוק,
השטות והקירבה עם אביה ואחיה.
חוויות של שייכות וביחד
תחושה של שייכות היא משמעותית לביטחון של הילד.
תחושת שייכות מתעצבת תוך אוסף של רגעים בהם הילד חש שהוא חלק מ...,
משמעותי בקבוצה, ומיוחד ושונה בו זמנית, ועדיין מקובל ורצוי.
הקבוצה הראשונה בחיינו היא המשפחה, ושם מתרחשת למידה משמעותית ביותר,
ובהמשך הילד רוכש שלל התנסויות בקבוצת השווים, עם או בלי מבוגר נוכח.
כל ילד חווה בחייו חוויות של שייכות, לצד חוויות של דחייה, בדידות וכו'.
כל אלו מעצבים את האישיות ואת העולם הפנימי של כל אחד מאיתנו.
תחושת שייכות היא אחת התחושות המשמעותיות עבורינו כאדם,
ואנחנו מחפשים זאת במקומות המשמעותיים כמו במשפחה,
וגם במסגרות אחרות של בית ספר, עבודה, חברים.
עדיין לא פגשתי הורה אחד שאיננו מתמוגג מנחת, לצפות בילדיו עסוקים במשחק משותף?!
או לא נהנה לשחק ברגעי רוגע משחקים משפחתיים?!
הרגעים האלו של השייכות והביחד משמעותיים מאין כמוהם,
ולא משנה כמה זמן הם אורכים או באיזו תדירות. זוהי חוויה של "אני אהוב...", "אני חלק מ...",
והרגעים הללו נצרבים היטב בעולם הפנימי.
לעומת זאת, הנטייה שלנו היא לחשוב שמריבות וקונפליקטים גורמים לירידה בתחושת השייכות,
אין הדבר נכון.
אגזים ואומר שהם אפילו יכולים לעזור לתחושת השייכות.
מריבות וקונפליקטים הנפתרים בדיאלוג ובשיתוף פעולה יוצרים קירבה, ביטחון ושותפות.
קונפליקטים הנפתרים בשפיטה, ביקורת והשפלה מורידים את הביטחון ואת הדימוי העצמי,
ומייצרים את אותה חוויה רגשית של דחייה.
זיכרונות רבים של ילדים ומבוגרים, כמו של המטופלת שלי, שתארתי בתחילת הכתבה,
צרובים כרגעי צחוק או בכי, או שטות, אבל שקרו ביחד.
ביחד עם ההורים או האחים, ביחד עם חברים...
לדוגמא, צפייה בטלויזיה או משחק מחשב לכשעצמו,
לא ייצרב כחוויה משמעותית (גם אם שברתי שיא במשחק),
אלא אם שיחקתי עם אחי או עם אבא שלי, ראיתי סרט עם אמא, וכשפחדתי חיבקתי אותה חזק...
אל תיבהלו מזיכרונות קשים או עצובים
זיכרונות עצובים לא בהכרח פוגעים באדם, זאת אם היה שם מבוגר משמעותי שהצליח לתמוך,
ולתווך עבור הילד את המצב הקשה והעצוב, וגרם לו להרגיש שעדיין יש לו ביטחון בעולם,
ויש מי שיהיה לצידו.
חוויה קשה ככל שתהיה, היא הזדמנות לקירבה, למתן אמון, ולצמיחה. ילד שחש שהיה איתו הורה או איש משפחה שתמך בו והיה לצידו בזמן משבר, יחווה ביטחון, שיישאר בקרבו להמשך חייו.
בואו נארוז את חוויות היום במשחק משפחתי
החוויות נצרבות בעולמו הפנימי של הילד, אך חשוב ללמד את הילד כיצד לבטא אותן.
אני רוצה להציע משחק, שכבר הצעתי באחת הכתבות, אך אני נוהגת להביא אותו בכל הזדמנות רלבנטית. המשחק תורם לשייכות ולקירבה, נותן לילד כלים ללמוד איך לשתף ומסייע בעיבוד חוויות היומיום.
משחק החוויות מתבצע לפני השינה, בזמן רגוע, כל אחד מבני המשפחה מספר על חוויה נעימה וחוויה לא נעימה שחווה במהלך היום.
המשחק מאפשר סיכום יומי, מהווה מודל של 'איך לשתף בחוויות',
יוצר תחושת שייכות של בני המשפחה, ונותן רגעי קסם משפחתיים ותחושה של ביחד.
